צייר לי כבשה...

הבן שלי (כמעט בן 4) מגיע בדרך כלל מהגן עם ערימות ציורים. סגנון הציור שלו הוא, איך לומר, מופשט... 

אז למדתי לחכות בדרך כלל שהוא יסביר לי מה רואים בציור. ותמיד יש סיפור שעומד מאחורי משיכות המכחול ה... אקספרסיוניסטיות... כאן זה בית, ואלה כוכבים וכל מני כאלה.

אז היום הוא חוזר מהגן עם עוד אסופת ציורים מהעת החדשה... ואני מתבוננת ואומרת – "יפה, איזה צבעים יפים, ואיך הדבקת בדיוק על הקווים!" ממש כמו בקבוצת הורים של אדלר, שנה א'. לא מגזימה ולא ממציאה.
ואז מגיעים שני ציורים שבאמת קשה למצוא מה לומר עליהם. רק צבע אחד, אין מדבקות ואין קווים וכמה שהתאמצתי לא מצאתי את הסיפור. אבל בכל זאת, רציתי לעודד. אז אני מנסה בכוח – איזה יופי! ואת מי ציירת כאן? זו גם מערבולת?... 

והבן שלי מסתכל עלי במבט לא ברור ואומר: "לא, אמא. זה סתם קשקוש בָּלָבּוּש!..."

מזכיר לי סיפור קטן על בן שצייר את משפחתו וצבע את הכל בשחור. נלחצו ההורים: אולי הוא במצוקה, אולי הוא בדיכאון. לא התאפק האב ושאל: "למה ציירת את המשפחה בשחור?" השיב הבן: "כי זה הצבע היחיד שמצאתי... "

(-: