לאחרונה ניהלתי
שיחה עם חברה על אמהות. היא בהתנהלות שלה אמא טוטלית. זה גרם לי לחשוב על איזה אמא
אני. (רמז: ממש לא טוטלית...)
כשהן בגן שעשועים עם הילדים הן מלוות אותם לכל המתקנים בסבלנות ולא מבזבזות זמן על שיחות בטלות עם אמהות אחרות על הספסל.
כשהן מקריאות סיפור, הן לא מדלגות על אף מילה ומדגישות את הערכים החשובים שנלמדים.
כשאנחנו בגן שעשועים אני מצהירה: אתם עולים רק על מתקנים שאתם יכולים לבד... ובכיף מקשקשת עם כמה אמהות... אבל לימדתי אותם לדחוף אחד את השני בנדנדה!
כשאני מקריאה להם סיפור, אני מודה, אני מדלגת לפעמים על חלק מהמשפטים (מעין סיכום האירועים האחרונים...) אבל אני עושה את קולות לכל הדמויות, כולל קולות של רקע ואווירה (אלופה בצחוק מרושע של מכשפה!)
נראה לי שהילדים גדלים לזה לא רע בכלל. הם לומדים שהחיים לא רק סביבם ושלאמא יש לפעמים צרכים / רצונות שלא קשורים בהם, והם לא פחות חשובים. (דרך אגב, גם לקשקש עם חברה זה צורך, וגם לבהות קצת בטלביזיה...)
הבן שלי אמר לי לא מזמן: "אמא, אני רוצה להגיד לך משהו שישמח אותך מאוד. אני כבר לא רוצה אמא אחרת (??!) , את האמא הכי טובה בעולם!" אז נראה לי שלמרות הכל, אני אמא טובה,
די טובה... (-;
א.ד. ויניקוט טבע
את הביטוי Good enough mother. אני חושבת שאני מתחברת לזה
יותר מהכל. אני אמא שמנסה להיות טובה, הכי טובה שאני יכולה ברגע נתון. לפעמים אני
יכולה יותר ולפעמים קצת פחות, ולפעמים בא לי להתפטר מהמקצוע...
יש אמהות שכל הזמן
נראות רגועות. כל הזמן מחייכות ומדברות בשקט כזה. יש להן בתיק עוגיות גרנולה תוצרת
בית וכשהן מזמינות חברים הן תמיד עושות אתם עבודות יצירה בגבס או משהו מושקע אחר שלא
אכפת להן שמלכלך... כשהן בגן שעשועים עם הילדים הן מלוות אותם לכל המתקנים בסבלנות ולא מבזבזות זמן על שיחות בטלות עם אמהות אחרות על הספסל.
כשהן מקריאות סיפור, הן לא מדלגות על אף מילה ומדגישות את הערכים החשובים שנלמדים.
ויש אותי. מדברת
בשקט לפעמים, לפעמים בקול. לפעמים מתלהבת ממה שהם מספרים, לפעמים מקשיבה בחצי אוזן
ולא תמיד עונה בהתאם להקשר...
אופה הרבה עוגיות
ועוגות, אבל אין בהן גרנולה, אלא סוכר לבן (הו!!) אבל הם בדרך כלל שותפים באפייה ומתים
על זה.
פעם עשיתי איתם
עבודות בחימר, אבל בעיקר ציורים על דפי טיוטה ואם אפשר, תציירו לבד ותראו לי
כשתסיימו... אבל אני תולה ציורים נבחרים על המקרר...כשאנחנו בגן שעשועים אני מצהירה: אתם עולים רק על מתקנים שאתם יכולים לבד... ובכיף מקשקשת עם כמה אמהות... אבל לימדתי אותם לדחוף אחד את השני בנדנדה!
כשאני מקריאה להם סיפור, אני מודה, אני מדלגת לפעמים על חלק מהמשפטים (מעין סיכום האירועים האחרונים...) אבל אני עושה את קולות לכל הדמויות, כולל קולות של רקע ואווירה (אלופה בצחוק מרושע של מכשפה!)
נראה לי שהילדים גדלים לזה לא רע בכלל. הם לומדים שהחיים לא רק סביבם ושלאמא יש לפעמים צרכים / רצונות שלא קשורים בהם, והם לא פחות חשובים. (דרך אגב, גם לקשקש עם חברה זה צורך, וגם לבהות קצת בטלביזיה...)
הבן שלי אמר לי לא מזמן: "אמא, אני רוצה להגיד לך משהו שישמח אותך מאוד. אני כבר לא רוצה אמא אחרת (??!) , את האמא הכי טובה בעולם!" אז נראה לי שלמרות הכל, אני אמא טובה,
די טובה... (-;
