זה לא את ... זה אני

איכשהו ברגע שאנחנו הופכות לאמהות, משהו בדיבור שלנו משתנה. נוספה לנו מילת היחס - לי - בכל מה שקשור לילדים. כל מה שהם עושים - זה לנו. "הוא לא אכל לי... הוא לא ישן לי... הוא עשה לי...". פתאום הכל סובב אותנו. ואז כל הרצון להכיל, לזרום, לקבל את הילד נעשה קצת קשה. כי הוא עושה את זה לי...
לפעמים, אם רק נצא לרגע מהסיטואציה וננסה להחליף את ה-לי במשהו שהוא עושה עבור עצמו, הכל יכול להשתנות ולהיראות טוב יותר. כי כך אפשר לראות איך הילד מפתח כוחות ויכולות ובונה את עצמו.
נשמע לא רע נכון?
זה באמת נכון. חוץ מהפעמים שהבן שלי עושה את זה - לי! ...