היום בכניסה לגן של
בתי, עמד פאפוס בן 6 והכריז בפני – אני מאוהב בדנה! ככה, בלי להתבלבל או להסמיק.
בבת אחת כל הסרט
חלף במוחי. הקטנה שלי גדלה. כמעט בת 6. יכול להיות שזה כבר מתחיל? חלומות בהקיץ,
שרבוטים על הדף, כתיבת השם שלה עם שם המשפחה שלו מליון פעם במחברת... המתנות
לטלפון (עוד יש דבר כזה?), צ'אטים ליליים (ערה?), דייטים גרועים, או יותר גרוע - דייטים
טובים ... עם משחקים, בלי משחקים. ניתוח אינסופי של כל מה שהוא אמר עם כל
החברות... ספר החוקים (זוכרות?),אמא'לה!!!
היא עוד קטנה.
עדיין תחת חסותי ויחסית תחת שליטתי. בהירת שיער ותכולת עיניים. אין ספק שתשבור כמה
לבבות בעתיד. אבל יש סיכוי שגם את הלב שלה ישבור איזה נבל... כל זה חולף במוחי תוך
כדי שהגברבר הקטן מתאר בפני כמה דנה יפה...
כשהגענו לאוטו
שאלתי אותה בעדינות ובחשש – את יודעת ש-X אמר לי שהוא מאוהב בך? והיא עונה לי
בביטול: אמא, הוא מאוהב בכל הבנות... רגע אחרי אנחת הרווחה שלי היא מוסיפה – אבל בי
הוא מאוהב יותר מכולן. שאלתי אותה איך היא יודעת והיא ענתה שהוא אמר לה. הכי פשוט,
ישיר, עדיין אין משחקים... המשכתי לשאול, מה זה אומר שהוא מאוהב בה? איך זה מתבטא?
אז היא מסבירה לי שכל מה שהיא מבקשת ממנו בחצר הוא נותן לה! (יכול להיות שזה עובר
בגנים?...(-;)
אני עוד מהססת מה
ואיך להמשיך לשאול והיא כבר מפרטת מי מנשק את מי ואיפה. על הלחי או בפה. כבר אמרתי
שהיא בגן חובה?!
מסתבר שזה מתחיל
מוקדם משציפיתי. ועוד אין לי ממש עמדה מגובשת בנושאים האלה. מספיק שהותקלתי ביום
המשפחה בשתי האמהות של אחד מילדי הגן... מסתבר, שלילדים לפעמים זה נראה הרבה יותר
טבעי מאשר לנו. הם מקבלים את הכל כמציאות נתונה ולא עושים עניין. אין להם עוד
מטען...
אז החלטתי גם אני
לא לעשות עניין. שחזרתי קצת מתוך "יעל שומרת על גופה", ליתר ביטחון
והשאר – כנראה שאצטרך פשוט לסמוך עליה. בתקווה שעדיין לא למדה ממני הכל....
